Dancing in spaces - Gaga

Dancing in spaces

"גאגא" היא מילה ינקותית, מילה ראשונה של תינוק, חסרת פשר, מבקשת אותנו להשאר בערות פקוחה וסקרנית לעולם, במודעות בלתי פוסקת לתחושות שלנו, תוך החזקה והרפייה, בו בעת.
GagaEden at Orsolina28

מאת: גילי כץ בן שפר, פסיכולוגית קלינית

את ״גאגא״, שפת התנועה של אוהד נהרין, חזרתי לדבר לאחרונה. במאי האחרון התאספו כ 80 איש מרחבי העולם לרקוד בתוך הירוק האיטלקי המרהיב של פיימונטה, בבית הספר האיטלקי לריקוד Orsolina28. עבור חלק היה זה לראשונה מפגש פיזי עם מורי גאגא, לאחר שנתיים של ריקוד אונליין בתקופת הקורונה, ולכולנו כמעט מפגש ראשון עם אוהד נהרין.

"גאגא" היא מילה ינקותית, מילה ראשונה של תינוק, חסרת פשר, מבקשת אותנו להשאר בערות פקוחה וסקרנית לעולם, במודעות בלתי פוסקת לתחושות שלנו, תוך החזקה והרפייה, בו בעת. ״כשאתם מרגישים ששורף לכם בשריר, שאתם בנקודה שלא יכולים יותר, אתם עושים מחוות קטנות, תנועות קטנות, בחיוך קטן, ואומרים לעצמכם, זה קלי קלות, קלי קלות!״.. נהרין לא מתפשר ולו לרגע על תזוזה. לא מפסיקים לזוז, אפילו תנועה מינורית כזו, שאי אפשר לראות. אנחנו חלקים חלקים, איברים איברים שיש להחיות, להתניע ולחוש, כל הזמן, ולדייק את תנועתם תוך גמישות בלתי פוסקת בין מרקמים, עומסים, דימויים וקצבים. ואין חלק שלנו שאינו חי, המבט מופנה לעולם הפתוח, למרחבים, העור מרגיש. ואנחנו ערים. ערים כל הזמן.

גאגא היא המכון הפסיכואנליטי של עולם הריקוד.

במפגש הסוגר עם אוהד נהרין, מול הירוק של פיימונטה, התבקשנו תוך כדי ריקוד להמהם נעימה של שיר ערש, ובמקביל להעלות את קצב הריקוד שהפך אינטנסיבי יותר ויותר. ״תרגישו את הפער. תשארו עוד ועוד בתוך הפער הזה״, מבקש נהרין, ההמהום החלש ממשיך, וקצב התנועה הופך אינטנסיבי יותר. הסטודיו הופך למקום חסר מילים, מרגש, אנושי באופן מוזר, כמעט מהפנט. חלקנו הגדול דמע. יש מי שרצה לדבר, ומי להשאר בגפו, לעכל.

בשיחת הסיכום אמרה אחת הנשים המבוגרות בקול חנוק, Gaga changes lives .

הפסיכואנליטיקאי פיליפ ברומברג מתאר כיצד אנו נעים בין ׳מצבי עצמי׳ שונים בחיים הנפשיים שלנו, ומזהה בריאות נפשית עם הגמישות לשהות במרווחים שבין מצבי עצמי שונים. "בריאות", אומר ברומברג, "היא היכולת לעמוד במרווחים בין המציאויות מבלי לאבד אותן. כלומר, היכולת להרגיש כמו עצמי אחד בזמן שישנם רבים". קיום רגשי שכזה מאפשר לנו לחוות את העצמיות של באופן רב מימדי, ולנוע בין מצבי עצמי שונים. יכולת זו, כך נראה, אובדת כאשר אנחנו נוקשים או רדופים.

נהרין מדבר בגוף את היכולת לנוע בתוך הקושי, לקבל אותו כחלק מאיתנו, לחבק אותו, להתבונן בו. לא להיות רק הוא, אלא להיות גם עצמי מתבונן, הומוריסטי, חומל, מצליח לכאורה, רך, גמיש, סוגיסטיבי. הוא מבקש מאיתנו להתבונן על הקושי ובה בעת להיות בגוף היכול, הנע, המחבק, הסלחן, כשני מצבי עצמי הדרים יחד, ואנחנו נעים במרווח.

בדומה להנחייה של נהרין לרקוד בעיניים פקוחות, לראות את הסביבה של הרוקדים מסביבנו, לנוע יחדיו תוך שימת לב לאחרים סביבנו, לתת לעצמינו להיות מושפעים מהסביבה שלנו, כך גם בחדר הטיפולים. בטיפול הרגשי אנו יושבים, שני סובייקטים בחדר הטיפולים. שני גופים, שתי נפשות. אנחנו רוקדים ריקוד משותף, מינורי לעיתים, בתוך המרחב המשותף, לפי המוסיקה הפנימית שנוצרת יחד בחדר. אין לנו אלא המרווח בינינו לבין המטופל או המטופלת, כדי לייצר את הקשר הזה. במובנים רבים, המרווח הוא אותו מרווח – ביני לבין המטופל.ת, בין מצבי עצמי שונים שלי, שלו.ה, הנעים במרחב המשותף, ומושפעים חדשות לבקרים זה מזה, אלה מאלה, ומבנים עצמם מחדש כל הזמן, מחוץ למילים המפורשות, במעין גאגא משותפת.

תמונה: Tommy Pascal
© כל הזכויות שמורות לגאגא 2018 | בניית אתרים Webinside

This website uses cookies to provide you with the best browsing experience.

This website uses cookies to provide you with the best browsing experience.